הקמפיין לשחרור שליט – סוף עידן התמימות

עמיעד טאוב ו12/07/2010

בתחילת השבוע פנתה אליי נציגה של אחד הארגונים המתנגדים לשחרור שליט במחיר לו הסכימה ממשלת ישראל, וביקשה כי אסייע לה להשיג תמונה ספציפית של הצעדה על מנת להוכיח שמספר הצועדים עליו דווח בכלי התקשורת גבוה ממספר המשתתפים האמיתי. דווקא כמי שמתנגד לשחרור שליט (כמה שקשה לכתוב משפט שכזה) במחיר שחרור מאות מחבלים עם דם על הידיים - ולא משנה אם המדובר ברוצחי חמישה או עשרה ישראלים - נדהמתי לראות את עוצמת הרגשות בה פועלים מי שמתנגדים לעסקה, ואת הסדק שנפער בקונצנזוס הציבורי סביב משפחת שליט.

צעדת משפחת שליט, שהייתה אמורה להיות נקודת שיא במאבק למען שחרורו לאחר ארבע שנים בהן הוא נמק בכלאו, הפכה לנקודת מחלוקת בין חלקי החברה הישראלית. נועם ואביבה שליט, הנאהבים והנעימים שהפכו בעל כורחם לסלבריטאים הכמהים לחזור לאלמוניותם ורוצים רק להיות הורים, הפכו לכלי משחק בין פוליטיקאים, יחצנים, אנשי הון ועיתונים, בעוד בנם המסכן הופך לפיון במאבק הענקים בין מעריב וידיעות לבין ישראל היום.

 כואב הלב לראות את פרס גלובוס היח''צ המתחולל על גבו של גלעד. מצד אחד מתייצבים יחצ''נים קרי לב, שלפתע מתנדבים האחד אחרי השני לסייע למשפחה המבולבלת באמצעות עצות אחיתופל המחזקות את החמאס, ותוקפות ללא שכל את ממשלת ישראל. מולם ניצבים יועצי התקשורת של ראש הממשלה ושריו שלא פועלים מספיק לשחרורו, אך קלטו את שינוי הכיוון בקרב העם הקרוע בין הרצון לשחרור החייל האומלל לבין החשש האמיתי ממחיר השחרור שעלול לפגוע בכל אחד מאיתנו. אלה הקהו את ליבם והפכו את המאבק מטהור ותמים למלחמה תעשייתית פוליטית יצרית ומלאת אינטרסים.

רבבות הישראלים התמימים שצועדים בחום הכבד לצד משפחת שליט, ומוכיחים כי גם במדינת ישראל השסועה ולמודת האלימות המגזרים והמחלוקות עדיין פועם לב יהודי חם הדוגל בערבות הדדית, פוסעים לבלי דעת לתוך מוקשים תקשורתיים. המלכודת הזו עלולה למוטט את כל הקונצנזוס שבנתה משפחת שליט בעמל רב סביב כוונות האמת של האזרחים לפעול למען שחרורו של גלעד. גם אם העם בישראל חלוק בדרכים לשחרורו אין מי שלא רוצה בחזרתו לביתו.

העובדה כי כלי התקשורת, שתמכו באופן חד וברור בשחרור של גלעד במשך ארבע שנים, תוך שהם נותנים במה לצד אחד בלבד, החלו בפרסום נתונים סטטיסטיים על אחוז המחבלים ששוחררו בעסקות וחזרו לרצוח, כמו גם אמרת המשנה החכמה ''אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן'' המתנוססת לאחרונה בכל מקום, מעידות על הסדקים בקונצנזוס. משמעותן כי תם עידן התמימות בכל הנוגע לעוסקים בקמפיין לשחרור שליט וכי המשפחה המסכנה המנסה הכול כדי להציל את בנה, מוחזקת כבן ערובה בידי אינטרסנטים שונים.

 אין הכוונה כי משפחת שליט צריכה לשבת בשקט ולחכות שממשלות ישראל הקיקיוניות יעשו מעשה ללא לחץ ציבורי, אך הדרך בה יש לפעול חייבת להיות דרך חכמה המחברת את חלקי העם ואינה גורמת נזק למשא ומתן לשחרורו, לא מעלה את מחירו ולא נותנת כוח לאנשים אשר לא זכאים לו וגרוע מכך, מזיקים למועד שחרורו.

במדינה בה מתקבלות החלטות מדיניות חשובות על בסיס סקרי דעת קהל טוב יעשה נועם שליט אם ינקוט בדרך היחידה בה ניתן באמת להלחיץ את מקבלי ההחלטות - שיטת הבחירות (או שיטת יאיר לפיד). על שליט להצהיר כי אלמלא ישוב בנו הביתה, בכוונתו להתמודד בבחירות הבאות בראשות מפלגה שכל מטרתה תהיה שחרורו, ומצד שני להבטיח פומבית כי אם בנו ישוחרר, הוא יוותר על הרעיון. בטוחני שאם יעשה כן, לא יהיה עליו להמתין ארבע שנים נוספות על מנת לראות את בנו חוזר במכונית עמוסת יחצ''נים ושאר גוזרי קופונים אל האלמוניות הקורצת של מצפה הילה.

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר