הציונות הדתית - מודיעין כמשל

ד''ר אשר כהן ו04/07/2007

כהן.נסיונות לעורר שדים

פרסומת

ותיקי העיר מודיעין שהתגוררו בה ב-1998 זוכרים את סיעת 'עיר חופשית' שהייתה הסנונית הפוליטית הראשונה של חילוניות תוקפנית ואנטי דתית. באמצעות ציור שדים דתיים על הקיר הפתיעה את כולם בהישגיה.

'שינוי' הארצית הגיעה רק מאוחר יותר. במערכת הבחירות השנייה העניינים כבר נרגעו. לכולם התברר שלצד השני אין קרניים גם אם עוד ניכר ניסיון להמשכיות שהפעם לא זכתה להישגים משמעותיים. דווקא רשימה משותפת לחילונים ולדתיים זכתה להישג מסוים, מה שהוכיח שלא הכול מאבקים ומלחמות.

כיוון שאני תושב העיר והייתי מעורב ברמה מסוימת במערכת הפוליטית אני מחויב לגילוי נאות: ברמה הארצית אני תומך מפד"ל, ולעומת זאת ברמה המקומית תמכתי והייתי פעיל בתנועת 'שחר' המשותפת לחילונים ולדתיים. התמיכה הזאת עלתה לי בהשמצות אישיות מצידם של מקורבים לרשימה הדתית. אני לא יכול לומר יותר ממקורבים כיוון שהפשקווילים הללו לא היו חתומים בצורה ברורה.

אין כוונת המאמר לרומם את 'שחר' מהסיבה הפשוטה שכלל אינני יודע אם הרשימה תתמודד בעתיד ובאיזו מתכונת. לעומת זאת, סוגיית יחסי דתיים וחילוניים, ובמיוחד יחסי הציונות הדתית והחילונים, מעניינת אותי כחוקר של התחום וכמי שמנסה בכל דרך להגיע אל הפיוס, השיתוף והשילוב ביניהם. לא הייתי מטריח את עצמי בגלל כמה פוליטיקאים קטנים, גם אם הם בעיר שלי, לולא חשבתי שיש כאן איוז אמירה בעלת משמעות ארצית. מאז מערכת הבחירות הארצית אני נשאל על ידי נבחרי הרשימה המשותפת לאיחוד הלאומי והמפד"ל, כמו גם על ידי פעילים מרכזיים, שתי שאלות: מה קרה? ומה עושים הלאה?

חילונים תוקפנים במינון נכון, כידוע, זה דבר פוליטי טוב לדתיים ולרשימות דתיות. חילוני תוקפני, במיוחד אם ניתן לצייר אותו כאנטי דתי, הוא מצוין כסמל שניתן לגייס סביבו את הציבור הנקרא אל הדגל בשם ההגנה על המחנה. ומה עושים כשהחילונים לא מספיק תוקפנים? צריך לייצר אותם.

על שולחן העבודה שלי נמצאים לא מעט מכתבים, חלקם התכתבויות שונות בדואר האלקטרוני וחלקם מכתבים רגילים לתפוצה רחבה, ושעליהם חתום ראש הרשימה הדתית וסגן ראש העיר מיכאל חרל"פ. אם זו הייתה סתם פוליטיקה רגילה שאותה אני מכיר היטב משדה המחקר לא הייתי טורח לכתוב על זה. הפוליטיקה של האדרה וטפיחה עצמית על השכם תוך כדי לקיחת הקרדיט המגיע לאחרים ידועה ומוכרת לציבור. חלק מהציבור בעיר אולי כבר ראה את רשימת המלאי הזאת של 'ההצלחות' ואם לא, הוא יראה אותה תלויה בבתי הכנסת שהפכו למרחבים של פעילות פוליטית או על נייר כרומו משובח ככל שיתקרבו הבחירות. נניח לרשימה זו למרות שניתן לסתור לא מעט מסעיפיה שכולם אני 'עשיתי', 'פעלתי', 'יזמתי' וכיוצא באלה.

אותי מטרידה העובדה שכל זה נעשה בליווי ניסיון חוזר ונשנה לצייר על הקיר שדים מהתקופות הגרועות יותר של יחסי דתיים וחילוניים בארץ ובעיר. אנשי מקצוע מתחום החינוך בעיריה דוגמת מנהל מחלקת החינוך, מתוארים ברמה זו או אחרת כחסרי איכפתיות במקרה הטוב, וכמתנכלים במודע לציבור הדתי ולצרכיו במקרה הגרוע.

אי אפשר להשתחרר מהרושם שלקראת תחילת שנת הבחירות מנסה הנציג מספר אחד של הרשימה הדתית לצייר על קירות בתי הכנסת שדים חילוניים מסוכנים המסתובבים במסדרונות העיריה. ההשלכות החמורות של עניין זה היא שהציבור הדתי עלול להיפגע מכך שנציגו הבכיר מתנהג כנציג של קבוצה נרדפת ומדוכאת.

ברחבי הארץ יש למפד"ל לא מעט נציגים מוכשרים שעשייתם בהחלט ברוכה. אולם לשאלה הנצחית שאני נשאל 'מה קרה?' אני מצביע על העיר שבה אני גר ואומר לשואלים, כולל לבכירים שבהם: הנה דוגמה למה שקרה. ואם זה יימשך, זה ההסבר למה שעוד יקרה.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר